factograf
HE

קולקטיב מעבר לים של צרפת

סן מרטן

סן מרטן

Key facts

אוכלוסייה32,358
שטח53.2km²
מופע שלקולקטיבים מעבר לים
מדינהצרפת
עיר בירהמריגו
תאריך הקמה או יצירה21 בפברואר 2007
יבשתאמריקה הצפונית
יחידה מנהליתצרפת
אזור זמןUTC-4
מטבעאירו
All data from the card 18
המנון לאומי
המנון צרפת
משטר
קולקטיב מעבר לים של צרפת
ראש המדינה
נשיא צרפת
נשיא צרפת
עמנואל מקרון
שפה רשמית
צרפתית
עיר בירה
מריגו 18°04′23″N 63°04′56″W / 18.0731°N 63.0822°W (והעיר הגדולה ביותר)
יבשת
אמריקה הצפונית
שטח יבשתי
54.40 קמ"ר (231 בעולם)
אזור זמן
UTC -4
חלוקת האי בין צרפת והולנד
23 במרץ 1648
ישות קודמת
Saint-Martin
אוכלוסייה (הערכה 1 באוקטובר 2026)
23,527 נפש (222 בעולם)
צפיפות
432.49 נפש לקמ"ר (31 בעולם)
תמ"ג (2021)
649 מיליון דולר (208 בעולם)
תמ"ג לנפש
27,594 דולר (62 בעולם)
מטבע
אירו‏ (EUR)
סיומת אינטרנט
mf (מוקצה, לא בשימוש) .fr, gp. (בשימוש)
קידומת בין־לאומית
1-590
סן מרטן הצרפתית (בצפון) וסנט מארטן ההולנדית (בדרום)
סן מרטן הצרפתית (בצפון) וסנט מארטן ההולנדית (בדרום)
דגלים בנמל מריגו
דגלים בנמל מריגו
2 images

סן מרטן (בצרפתית: Saint-Martin) הוא קולקטיב מעבר לים של צרפת באי הטרופי סן מרטן בצפון מזרח הים הקריבי, 240 ק"מ מזרחית לפוארטו ריקו. האי, ששטחו 87 קמ"ר, מחולק בין צרפת והולנד: חלקו הצפוני שייך לצרפת, ואילו חלקו הדרומי של האי — סנט מארטן, לממלכת ארצות השפלה.

גאוגרפיה

העיר העיקרית בסן מרטן היא מריגו (Marigot). שטחו של סן מרטן 54 קמ"ר ומתגוררים בו 30,615 תושבים על פי הערכה ליולי 2011, גידול משמעותי מ-8,072 התושבים שנספרו באי בשנת 1982.

היסטוריה

כריסטופר קולומבוס גילה את האי סן מרטן במהלך מסעו השני לעולם החדש, ב-1 בנובמבר 1493, שהוא יומו של הקדוש הנוצרי מרטין מטור, ולכן קרא קולומבוס לאי על שמו. בעת גילוי האי התגוררו בו אינדיאנים תושבי הקריביים.

במאה ה-17 נאבקו המעצמות של אותה עת - צרפת, אנגליה, הולנד, דנמרק וספרד על השליטה באיים הקריביים. ההולנדים החלו לייבא מלח לאירופה מהאיים בשנות ה-20 של המאה ה-17, אולם על אף נוכחות ההולנדים באי, כבשו אותו הספרדים בשנת 1633 ושנה לאחר מכן בנו את מוצב פוינטה בלנשה. הספרדים החלו את העבדות באיים - עבדים רבים הובאו מאפריקה על מנת לעבוד במטעי הסוכר של הספרדים, ומאוחר יותר של הצרפתים. רק במחצית הראשונה של המאה ה-19 הופסק סחר העבדים, והבריטים, ששלטו באזור, הביאו סינים ותושבי האיים באוקיינוס השקט לעבוד במקום העבדים במטעים. יבוא אנשים זה הביא לרבגוניות האתנית הרבה של תושבי האיים הקריביים בכלל וסן מרטן בפרט.

מצב פוליטי

ב-23 במרץ 1648 הסכימו צרפת והולנד לחלק ביניהן את האי. עד שנת 2003 היה סן מרטן חלק מגוואדלופ. ב-2003 הצביעו תושבי האי שהאי יהפוך לאזור עצמאי נפרד מגוואדלופ. ב-2007 העניק הפרלמנט הצרפתי לאי מעמד של קולקטיב מעבר לים.

סן מרטן הוא חלק מהאיחוד האירופי. המטבע הרשמי הוא האירו אף שנעשה שימוש גם בדולר האמריקאי.

סן מרטן מנוהל על ידי ראש עיר ומועצה עירונית נבחרת על ידי תושבי האי שהם תושבי האיחוד האירופי. תושבי האי שאינם תושבי האיחוד האירופי, שהם רוב תושבי סן מרטן, אינם רשאים להצביע.

תיירות

סן מרטן ידוע בחופי הנודיסטים שבו ובחנויות הרבות. התיירות מהווה מרכיב עיקרי בהכנסות האי. רוב התיירים באי מגיעים בטיסות לנמל התעופה הנסיכה יוליאנה הנמצא בסנט מארטן, אם כי קיים שדה תעופה גם בסן מרטן.

תחבורה

נמל התעופה המרכזי של האי הוא "נמל התעופה הנסיכה יוליאנה" הידוע במסלול הנחיתה הקצר שלו (2,130 מטרים בלבד), ומסיבה זו נאלצים מטוסים לטוס בגובה נמוך ביותר - כ-10 - 20 מטרים מעל גובה הים וחופי האי בטרם הנחיתה.

אוניות נוסעים רבות מביאות תיירים לאי. בשל מספר התיירים הרב, שמרביתם שוכרים מכוניות בעת שהותם באי, מרבית הזמן כבישי האי פקוקים.


בשנת 2007 לסן מרטן הוקצה סיומת אינטרנט .mf, אך היא נותרה ללא שימוש.

Read next

In 95 languages

Text from Wikipedia, CC BY-SA 4.0 · Source article