Kh-25 (ברוסית: Х-25; קוד דיווח נאט"ו: AS-10 Karen) הוא משפחת טילי אוויר-קרקע מתוצרת ברית המועצות, שפותחה במשרד התכנון "זבזדה". הטיל נועד לפגיעה במגוון מטרות קרקעיות, ובהן כלי רכב, עמדות נשק, ביצורים, מרכזי פיקוד ומתקני הגנה אווירית. במהלך השנים פותחו גרסאות בעלות מערכות הנחיה שונות, ובהן ביות לייזר, הנחיה באמצעות פיקוד רדיו, ביות טלוויזיוני וביות מכ"ם פעיל.
גרסאות נגד־המכ"ם של המשפחה, ובהן "Kh-25MP", קיבלו במערב את קוד דיווח נאט"ו AS-12 Kegler. עם זאת, ה־AS-12 כולל גם טילים שנשאו את הכינויים Kh-27 ו־Kh-27PS, שפותחו במקביל ובסופו של דבר שולבו במשפחת Kh-25M.
פיתוח
פיתוח ה־Kh-25 החל בשנת 1971 במשרד התכנון "זבזדה" (כיום חלק מתאגיד הטילים הטקטיים). מטרת הפרויקט הייתה ליצור גרסה של Kh-23 המצוידת בראש ביות לייזר חצי־פעיל, שתאפשר לטייס לתקוף מטרות בדיוק רב יותר.
ניסויי המדינה של הטיל החלו ב־24 בנובמבר 1974, והטיל נכנס לייצור בשנת 1975. במקורות שונים שנת הכניסה לשירות מצוינת באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20.
החל משנת 1973 פותחה במשרד התכנון מערכת מודולרית שאיחדה את ה־Kh-23M, ה־Kh-25 וה־Kh-27 למשפחת טילים בעלת מכלולים משותפים. העבודה הושלמה בסוף שנות ה־70 והובילה לפיתוח משפחת Kh-25M, שבה ניתן היה להחליף את ראש הביות בהתאם למשימה. בין הגרסאות המרכזיות היו Kh-25ML בעל ביות לייזר, Kh-25MR בעל הנחיית פיקוד רדיו ו־Kh-25MP בעל ביות נגד־מכ"ם.
גרסאות עיקריות
- Kh-25L – הגרסה המקורית בעלת ראש ביות לייזר חצי־פעיל.
- Kh-25ML – גרסה משופרת בעלת ביות לייזר חצי־פעיל וראש קרב מותאם לחדירת ביצורים.
- Kh-25MR – גרסה בעלת מערכת הנחיה באמצעות פיקוד רדיו.
- Kh-25MA – גרסה בעלת מכ"ם פעיל, שהוצעה לייצוא החל מסוף שנות ה־90.
- Kh-25MT – גרסה בעלת מערכת הנחיה טלוויזיונית.
- Kh-25MTP – גרסה בעלת מערכת הנחיה בתחום התת־אדום.
- Kh-25MS – גרסה בעלת מערכת ניווט לוויינית, לרבות GPS או GLONASS.
- Kh-25MP – גרסה נגד־מכ"ם בעלת ראש ביות פסיבי מתחלף. הגרסה קיבלה את הכינוי המערבי AS-12 Kegler.
- Kh-25MPU – גרסה משופרת של ה־Kh-25MP, בעלת ראש ביות המסוגל לפעול נגד מגוון רחב יותר של תדרי מכ"ם ומערכת ניווט אינרציאלית.
מאפיינים
ה־Kh-25 הוא טיל על-קולי קומפקטי בעל מבנה אווירודינמי הדומה לזה של ה־Kh-23. הוא מצויד בכנפיים ובמייצבים המסודרים בתצורה צולבת. אורכו של הטיל תלוי בגרסה ונע סביב 4 מטרים, קוטרו כ־276 מ"מ ומוטת הכנפיים נעה בין כ־755 ל־820 מ"מ. משקל השיגור של גרסאות Kh-25MP נע סביב 310–320 ק"ג.
הטיל מצויד במנוע רקטי המשתמש בדלק מוצק. מהירותו המרבית תלויה בגרסה ובתנאי הטיסה; בגרסאות Kh-25MP היא מגיעה לכ־850–920 מטר לשנייה, שהם בערך מאך 2.5–2.7, ולא מאך 1 כפי שנכתב לעיתים.
הטווח משתנה בהתאם לגרסה, לגובה השיגור ולפרופיל הטיסה. בגרסאות נגד־המכ"ם Kh-25MP/MPU מדובר בטווח של עשרות קילומטרים, כאשר מקורות שונים מציינים עד כ־40 ק"מ ל־Kh-25MPU. לכן אין לכתוב טווח של 850–920 ק"מ; המספרים האלה מתייחסים למהירות במטר לשנייה.
מערכות ההנחיה השתנו בין הגרסאות. הגרסה המקורית Kh-25L השתמשה בביות לייזר חצי־פעיל, גרסאות אחרות השתמשו בפיקוד רדיו, טלוויזיה, תת־אדום או מכ"ם פעיל, ואילו גרסאות ה־Kh-25MP השתמשו בביות מכ"ם פסיבי לצורך איתור קרינת מכ"ם של מערכות הגנה אווירית.
מפעילים ושימוש מבצעי
ה־Kh-25 הותאם למספר רב של מטוסי קרב ומטוסי תקיפה סובייטיים, ובהם סוחוי Su-17, סוחוי Su-24, סוחוי Su-25, מיג-27 ומיג-29. גרסאות שונות של המשפחה הותאמו גם למטוסים רוסיים מאוחרים יותר.
הטילים יוצאו למדינות שונות, בעיקר במסגרת עסקות נשק סובייטיות ורוסיות.
במהלך מלחמת אפגניסטן נעשה שימוש בטילי Kh-25 נגד מטרות קרקעיות, לרבות עמדות מבוצרות ומטרות אחרות.
במלחמת איראן–עיראק ובמלחמת המפרץ נעשה שימוש בטילים סובייטיים נגד־מכ"ם ממשפחת Kh-27/Kh-25MP נגד מערכות הגנה אווירית. יש להיזהר מלייחס אוטומטית כל שימוש ב־AS-12 Kegler ל־Kh-25MP, משום שהכינוי המערבי AS-12 שימש למספר דגמים במשפחה, ובהם Kh-27PS ו־Kh-25MP.
במהלך מלחמת רוסיה–אוקראינה נעשה שימוש בטילי Kh-25 על ידי שני הצדדים, בגרסאות שונות, נגד מטרות קרקעיות.
