IR-40

הממשל האיראני החליט להקים בשנות ה-80 של המאה ה-20 כור שיעשה שימוש במים כבדים. רק ב-2002 הושלמו כ-90% מתכנון הכור. באותה עת המרכז למחקר גרעיני של טהראן, שהיה הכור הוותיק ביותר באיראן הגיע למגבלות הבטיחות שלו.

בתוכנית המקורית, הכוונה הייתה להקים את הכור באספהאן אך ב-2002 הוחלט לבנות אותו בסמוך לעיר אראק. באוגוסט 2006 הכריזה איראן על חנוכת המתקן באראק לייצור מים כבדים.

ביוני 2013 ביקר בכור הגרעיני נשיא איראן, מחמוד אחמדינז'אד.

במסגרת הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית הסכימה איראן לתכנן מחדש את הכור בסיוע P5+1 וזאת כדי למזער את היכולת של הכור לייצר פלוטוניום ברמה שמשמשת לנשק גרעיני, בנוסף לכך הסכימה איראן להסיר את ליבת הכור ולמלא אותה בבטון כדי שתהפוך לבלתי שמישה. בינואר 2016 הצהירה איראן כי ליבת הכור הוסרה.

הליבה מורכבת מצינורות שבהם מוחזק החומר הגרעיני – במקרה של הכור הזה מדובר באורניום לא-מועשר – ודרך הצינורות עוברים המים הכבדים.

ב-2019, אחרי פרישת ארצות הברית מההסכם, חשף עלי אכבר סאלחי, שכיהן אז כראש הסוכנות האיראנית לאנרגיה אטומית, כי איראן רימתה – ולא חשפה בפני פקחי הגרעין הבינלאומיים שברשותה ליבה נוספת של צינורות כאלו, אותה היא תוכל לדבריו להרכיב בכור במקום הליבה שמולאה בבטון, וכך להשמישו "במהירות".

איראן חזרה לבנות אותו, והפעלתו תוכננה ב-2026.

ב-19 ביוני 2025 הותקף המבנה המרכזי בכור על ידי חיל האוויר הישראלי במסגרת מבצע עם כלביא.

ב-27 במרץ 2026 הותקף המתקן בשנית במסגרת מבצע שאגת הארי.