IC 1613

הגלקסיה התגלתה בספטמבר 1906 על ידי האסטרונום מקס וולף, שתיאר אותה כערפילית מוארכת ליד הכוכב 26 בלווייתן. בשנת 1928 זיהה האסטרונום ולטר באדה שהערפילית מורכבת מכוכבים רבים בדומה לענני מגלן. בגלקסיה התגלו כוכבים משתנים קפאידיים ומשתני RR בנבל שאפשרו לחשב את המרחק אליה ולזהות שהיא נמצאת מחוץ לשביל החלב, והיא מילאה תפקיד חשוב במציאת הקשר המדויק בין בהירות נראיתם של המשתנים הקפאידיים ובין אורך המחזור של השתנותם.

גודלה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-16.2 דקות קשת שממרחקה שקול לקוטר של למעלה מ-11,500 שנות אור, כך שהיא אחת מהגלקסיות הננסיות הגדולות בקבוצה המקומית. מסתה מוערכת בכ-‎2.8×10⁸‎ מסות שמש, כאלפית ממסת שביל החלב, ומתוכה מסת הכוכבים הנראים שבה היא כ-‎10⁸‎ מסות שמש ומסת המימן החופשי שבה היא כ-‎6.5×10⁷‎ מסות שמש, כך שפחות ממחציתה של מסת הגלקסיה מורכבת מחומר אפל שטיבו אינו ידוע. זהו שיעור נמוך מאוד יחסית לשאר הגלקסיות הננסיות שבקבוצה המקומית, שבהן מהווה החומר האפל את רובה הגדול של מסת הגלקסיה. המתכתיות הממוצעת של כוכבי הגלקסיה היא כ-4 אחוזים מזו של השמש, דבר שמאפיין כוכבים זקנים, אך למרות המתכתיות הנמוכה יש בגלקסיה גם אוכלוסייה של כוכבים צעירים שגילם לא עולה על מיליארד שנים, כך שנראה שממשיכים להיווצר בה כוכבים חדשים. אחד הכוכבים הצעירים והמסיביים שהתגלו בגלקסיה הוא כוכב וולף-ראייה שמסתו כ-23 מסות שמש, טמפרטורת פניו כ-150,000 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 478,000 מעוצמת ההארה של השמש. הוא צפוי לסיים את חייו כסופרנובה תוך 17,000 שנים.

• IC 1613, במסד הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים (באנגלית)