שחקן ילד

המונח "שחקן ילד" מתייחס בדרך כלל לילדים שהשיגו הכרה מקצועית כשחקנים בילדותם (מתחת לגיל 14). המונח מתייחס בעיקר לילדים שהופיעו בהצגות תיאטרון, בסרטי קולנוע ובסדרות טלוויזיה, אך גם למבוגרים אשר זכו לפרסום ניכר בקריירת המשחק שלהם כאשר היו ילדים.

שחקנים רבים שזכו לפרסום ניכר כאשר היו ילדים מתקשים לשמור על ההצלחה כאשר הם מתבגרים, בעיקר בשל טייפקאסטינג. מקולי קאלקין ולינדזי לוהן הם שני שחקנים שזכו לפרסום ניכר במיוחד בילדותם, אשר בסופו של דבר חוו קשיים בקריירה בשל^{[דרוש מקור]} התהילה הרבה לה זכו בגיל צעיר. לעומת זאת, ישנם גם שחקנים רבים שזכו לפרסום ניכר במיוחד בילדותם, אשר נשארים שחקנים מצליחים גם כאשר הם הופכים מבוגרים – לדוגמה, ג'ודי פוסטר, ששיחקה בגיל 12 בסרט "נהג מונית" (1976) והמשיכה לשחק בסרטים מצליחים לאחר שהתבגרה.

נושא הרווחים מקריירת המשחק של שחקנים ילדים נתון לעיתים למחלוקת, ולפני שנות ה-30 היה זה נפוץ שהשחקנים הילדים לא זכו ליהנות מרווחים אלו. מקרה שהוביל לשינוי בנושא הוא זה של השחקן ג'קי קוגן, שהרוויח כשחקן בילדותו סכום המוערך ב-3 עד 4 מיליון דולר (48 עד 65 מיליון דולר לערך לפי השער ב-2012), אך הכסף בוזבז בידי אימו ואביו החורג, ארתור ברנשטיין, על מותרות כגון מעילי פרווה, יהלומים ומכוניות יוקרה. תביעה משפטית של קוגן נגד אימו הניעה את חקיקת "חוק ההגנה על ילדים שחקנים" (California Child Actor's Bill), שנחקק בקליפורניה בשנת 1939, הידוע גם בשם "חוק קוגן" (Coogan Law או Coogan Act). החוק דורש שמעסיקו של שחקן-ילד ישמור 15% מהרווחים בקרן ייעודית (שנקראת לרוב "חשבון קוגן", Coogan Account), ומגדיר את הטיפול בתחומים כמו השכלה, שעות עבודה וימי מנוחה.