סויוז TM-17 (ברוסית: Союз TM-17) הייתה חללית מסדרת סויוז, שהמריאה ב-1 ביולי 1993 מקוסמודרום בייקונור שנמצא בקזחסטן ומופעל על ידי רוסיה. המטרה הייתה לבצע עגינה בתחנת החלל מיר.
צוות
- וסילי ציבלייב - מפקד
- אלכסנדר סרברוב - מהנדס טיסה
- ז'אן פייר אניירה (במהראה בלבד)
צוות גיבוי
- ויקטור אפנסייב - מפקד
- יורי אוסצ'וב - מהנדס טיסה
- קלודי אניירה
תיאור המשימה
"סויוז TM-17" שוגרה ב-1 ביולי 1993 מקוסמודרום בייקונור. החללית נבנתה על ידי תאגיד הטילים והחלל אנרגיה. זו הייתה חללית סויוז מדגם סויוז-TM. השיגור בוצע מכן שיגור מס' 1 בעזרת משגר סויוז U.
עגינה לתחנת החלל מיר בוצע ב-3 ביולי למודול הבסיסי של תחנת החלל ועברה ללא בעיות. בתחנת החלל כבר פעלה משלחת מס' 13 בפיקוד גנאדי מנאקוב.
במשך שלושה שבועות התבצעו תוכניות ניסוי במסגרת פרויקט Altair תוך שיתוף פעולה עם ז'אן פייר אניירה הצרפתי. התוכנית הוכנה בשיתוף פעולה בין המדינות. תוצאות המחקרים הועברו ישירות למרכז הבקרה הצרפתי תוך שימוש בלוויין תקשורת "לוץ'". המחקרים בוצעו בתחום הרפואה, ביולוגיה, אסטרופיזיקה ותורת החומרים. הציוד הנדרש הגיע לתחנת החלל מראש בחללית פרוגרס M-18. לאחר 20 ימים ז'אן פייר אניירה חזר לכדור הארץ בחללית סויוז TM-16 ביחד עם צוות המקורי של החללית.
ז'אן פייר אניירה ביחד עם חברי משלחת מס' 13 עזבו את תחנת החלל ב-21 ביולי בחללית סויוז TM-16.
וסילי ציבלייב ואלכסנדר סרברוב המשיכו בשהייה בתחנת החלל במסגרת משלחת מס' 13. חללית "סויוז TM-17" שימשה חללית חירום.
ב-10 בינואר 1994 לתחנת החלל התחברה חללית סויוז TM-18 החלה חפיפה עם חברי הצוות של משלחת מס' 15.
ב-14 בינואר 1994 בשעה 7:37 חללית "סויוז TM-17" התנתקה מתחנת החלל כאשר על סיפונה וסילי ציבלייב ואלכסנדר סרברוב. במהלך תמרון בקרבת תחנת החלל מיר לצורך בחינת מודול "קריסטל" ציבלייב דיווח על בעיות בשליטה על החללית. צוות שנותר בתחנת החלל נכנס לחללית סויוז TM-18. בשעה 7:47 סרברוב הודיע למרכז הבקרה שהתרחשה התנגשות עם תחנת החלל וקשר עם החללית נותק. הקשר חודש ב-8:02. ניתוח האירוע שבוצע בהמשך הראה שהייתה התנגשות באזור חיבור של מודול "קריסטל" למודול בסיסי של תחנת החלל. במהלך הנחיתה עצמה לא היו בעיות והיא התרחשה בשטח קזחסטן כמתוכנן.
קישורים חיצוניים
- נתוני המשימה
- נתונים מאנציקלופדיית החלל
- סרטון חזרת החללית לכדור הארץ
