מרכז אירופה הוא אזור גאוגרפי באירופה, השוכן בין מזרח אירופה, דרום אירופה, מערב אירופה וצפון אירופה. האזור מתאפיין במגוון תרבותי ניכר, אך המדינות המרכיבות אותו חולקות גם מאפיינים היסטוריים ותרבותיים משותפים.
הגדרתו של מרכז אירופה משתנה בהתאם להקשר, אך לרוב היא כוללת את אוסטריה, קרואטיה, צ'כיה, גרמניה, הונגריה, ליכטנשטיין, ליטא, פולין, סלובקיה, סלובניה ושווייץ. במהלך חלק ניכר מן העת החדשה המוקדמת היו השטחים של פולין וליטא חלק מן האיחוד הפולני–ליטאי. במקביל, האימפריה העות'מאנית השתלטה על מרבית שטחן של קרואטיה והונגריה בנות ימינו, וכן על חלקים מדרום סלובקיה. הנסיכויות הגרמניות השונות, ממלכת בוהמיה, דוכסות קרניולה וחבר הקונפדרציה השווייצרית הקדומה נכללו בתחומי האימפריה הרומית הקדושה.
במהלך המאה ה־18 שלטה המונרכיה ההבסבורגית בשטחי אוסטריה, קרואטיה, צ'כיה, הונגריה, סלובקיה וסלובניה, לצד חלקים מסרביה, גרמניה, איטליה ושווייץ. בין ראשית המאה ה־18 לראשית המאה ה־20 התקיימה במרכז אירופה אוכלוסייה יהודית משמעותית.
מאז תקופת המלחמה הקרה, המדינות המרכיבות את מרכז אירופה סווגו מבחינה היסטורית, ובמקרים מסוימים ממשיכות להיות מסווגות, כחלק ממזרח אירופה או ממערב אירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה חולקה אירופה באמצעות מסך הברזל לשני גושים: הגוש המערבי הקפיטליסטי והגוש המזרחי הסוציאליסטי. אוסטריה, שווייץ ויוגוסלביה, שכללה את שטחיהן של קרואטיה, סלובניה ומדינות דרום־סלאביות נוספות בנות ימינו, הכריזו על ניטרליות. חומת ברלין הייתה אחד הסמלים הבולטים ביותר לחלוקה זו.
בהתאם לכך, למדינות מרכז אירופה קשרים היסטוריים, תרבותיים וגאופוליטיים הן למזרח אירופה והן למערבה.
בסוף המאה ה־20 ובראשית המאה ה־21 החל מרכז אירופה לעבור תהליך של "התעוררות אסטרטגית", שבא לידי ביטוי ביוזמות כגון שיתוף הפעולה הביטחוני של מרכז אירופה, היוזמה המרכז־אירופית, וקבוצת וישגראד. תהליך זה הואץ בהשפעת סופרים ואינטלקטואלים, אשר הכירו בשיתוק החברתי שנוצר תחת דיקטטורות מתפוררות וראו עצמם מחויבים להשמיע קול נגד הדיכוי הסובייטי.
מבט היסטורי
ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת
בימי הביניים המוקדמים התאפיין מרכז אירופה במרקם אוכלוסייה מגוון, ובו קבוצות אתניות רבות. לאחר נפילת השלטון הרומי במאה ה־5 כבשו שבטים גרמאניים חלקים מן האזור המערבי. בין אלה נמנו הפרנקים, האלמאנים והבווארים. לעומתם, שבטים סלאביים ישבו בעיקר בחלקים המזרחיים של האזור, כאשר הסלאבים המערביים היגרו מאזור המוצא הקדום של העמים הסלאביים, בשטחי אוקראינה ובלארוס של ימינו. האזור כלל בתקופה זו מגוון רחב של שבטים וקהילות נוספות.
מסוף המאה ה־6 ועד ראשית המאה ה־9 היה האזור המקביל בקירוב לאגן הקרפטים חלק מן הח'אגנות האווארית, ממלכתם של האווארים הקרפטיים. בעוד שהאווארים שלטו בחלקים המזרחיים של אוסטריה בת ימינו, האזורים הצפוניים והדרומיים שלה היו נתונים בהתאמה להשפעות גרמאניות וסלאביות. במקביל, השטחים המרכיבים כיום את גרמניה ושווייץ היו נתונים להשפעת השושלת המרובינגית, ובהמשך להשפעת השושלת הקרולינגית. שבטים סלאביים שונים שישבו במרכז אירופה המזרחית הקימו בתקופה זו יישובים, בעיקר בשטחיהן של קרואטיה, צ'כיה, פולין, סלובקיה וסלובניה בנות ימינו. במאה ה־7 הוקמה נסיכות קרנטניה הסלאבית־דרומית באזור דרום אוסטריה וצפון־מזרח סלובניה של ימינו. בשטח ליטא ישבו שבטים בלטיים, ובהם הז'מאיטים, הליטאים והקורונים.
האימפריה הרומית הקדושה נוסדה בראשית המאה ה־9, בעקבות הכתרתו של קרל הגדול בידי האפיפיור לאו השלישי. בראשיתה כללה האימפריה את שטחה של גרמניה בת ימינו ואת האזורים הסמוכים לה, ובהם חלקים מאוסטריה, צ'כיה, סלובניה ושווייץ של ימינו.
כשלושה עשורים לאחר מכן הייתה מוראביה הגדולה, שמרכזה בשטחי צ'כיה וסלובקיה של ימינו, לאחת המדינות הסלאביות המערביות הראשונות שהוקמו במרכז אירופה. המדינה נשלטה בידי המורבים והסלובקים, ובהמשך כללה גם בוהמים לאחר שהתרחבה אל אדמות בוהמיה. מוראביה הגדולה הגיעה לשיא עוצמתה בסוף המאה ה־9.באותה תקופה הגיעו השבטים ההונגריים, לאחר שנדדו מערבה ברחבי הערבה האירואסייתית, והצליחו לגבור על כוחותיהן של האימפריה הבולגרית הראשונה, מוראביה הגדולה והפרנקים המזרחיים. לאחר מכן התיישבו באגן הקרפטים.
לאחר דוכסות קרואטיה הקדומה הוקמה בשנת 925 ממלכת קרואטיה, ובכך השתחרר השטח משליטת־העל הפרנקית. ממלכת קרואטיה שיתפה פעולה עם האימפריה הביזנטית במאבק נגד התפשטותה של האימפריה הבולגרית הראשונה. בשנת 966 הוקמה הנסיכות הפולנית הראשונה, Civitas Schinesghe, הנחשבת למדינה שקדמה לממלכת פולין. בעקבות התנצרותן של מדינות שונות במרכז אירופה התפתחו באזור יסודות של אחדות תרבותית, ובראשם הקתוליות והלטינית. לעומת זאת, מזרח אירופה ודרום־מזרח אירופה נותרו ברובן אורתודוקסיות מזרחיות והושפעו במידה רבה מן התרבות הביזנטית.
לאחר הפילוג בין הכנסייה המזרחית למערבית בשנת 1054 התפתחו חלקים נרחבים ממזרח אירופה לכדי מרחב בעל אחדות תרבותית משלו, שהתאפיין בהתנגדות להשפעה הקתולית של מערב ומרכז אירופה. אחדות זו התבססה על הכנסייה האורתודוקסית המזרחית, השפה הכנסייתית הסלאבית והאלפבית הקירילי.
לדברי ההיסטוריון יֶנֶה סוּץ', בשלהי האלף הראשון החלה מרכז אירופה להיות מושפעת מן ההתפתחויות שהתרחשו במערב אירופה. סוץ' טען כי בין המאות ה־11 וה־15 השפיעה ההתנצרות על התרבויות שהתפתחו במרכז אירופה, ובמקביל אומצו באזור מאפיינים חברתיים מוגדרים שהתבססו על דפוסים מערב־אירופיים. אחד המאפיינים המרכזיים של ההתפתחות החברתית במערב אירופה לאחר מפנה האלף היה התפשטותן של זכויות מגדבורג לערים ולעיירות במערב אירופה. החל מאמצע המאה ה־13 החלו זכויות אלה להתפשט גם במדינות מרכז אירופה, והן תרמו להתפתחותם של מנגנוני שלטון עצמי בערים ובמחוזות.
בשנת 1335 נפגשו מלכי פולין, בוהמיה והונגריה וקרואטיה בטירת וישגראד שבהונגריה, והסכימו על שיתוף פעולה הדוק בתחומי המדיניות והמסחר. מפגש זה הפך לימים לאחד ממקורות ההשראה להקמתה של קבוצת וישגראד בתקופה שלאחר המלחמה הקרה.
בשנת 1386 התנצר יוגאילה, הדוכס הגדול של ליטא, ובחר בנצרות הקתולית. בעקבות נישואיו למלכת פולין ידוויגה נעשה למלך פולין. מהלך זה היה נקודת מפנה בתהליך ההתנצרות של ליטא, והוביל ליצירת איחוד קרבו, אשר כונן איחוד אישי בין הדוכסות הגדולה של ליטא לבין ממלכת פולין. האיחוד יצר ברית פוליטית ארוכת־טווח בין שתי הישויות המדיניות והניח את היסודות להקמתו המאוחרת של האיחוד הפולני–ליטאי בשנת 1569.
בין המאה ה־15 לראשית המאה ה־16 שימשה ממלכת קרואטיה, שהייתה באותה תקופה באיחוד אישי עם ממלכת הונגריה, שער ימי חשוב של מרכז אירופה. נמלי קרואטיה אפשרו את קיומם של נתיבי מסחר מרכזיים שקישרו בין מרכז אירופה לבין אזור הים התיכון. בתקופה זו התבלטה רפובליקת רגוזה כמרכז חשוב לחילופי תרבות.
בעקבות המלחמות בין האימפריה העות'מאנית לבית הבסבורג במאות ה־16 וה־17, החלה ממלכת קרואטיה, שהייתה נתונה לשלטון הבסבורגי, להשיב לעצמה את מעמדה כנתיב מסחר מרכזי. הנמלים שבו לפעילות, ופעילות המסחר התחדשה והתרחבה.
בין מלחמות העולם
התקופה שבין שתי מלחמות העולם (1918–1938) הביאה עמה מערכת גאופוליטית חדשה, לצד בעיות כלכליות ופוליטיות, ובעקבותיה קיבל המושג "מרכז אירופה" אופי שונה. מוקד העניין עבר אל חלקה המזרחי של מרכז אירופה, ובייחוד אל המדינות שהופיעו מחדש על מפת אירופה. מרכז אירופה חדלה להיות מרחב שבו שאפה גרמניה לבסס מנהיגות או שליטה, והפכה לזירה שבה פעלו תנועות שונות לשיתוף פעולה ולאינטגרציה, שנועדו להתמודד עם הבעיות הפוליטיות, הכלכליות והלאומיות של המדינות ה"חדשות", וכן לשמש אמצעי להתמודדות עם הלחצים מצד גרמניה וברית המועצות. עם זאת, ניגודי האינטרסים בין המדינות היו עמוקים מדי, ולכן לא הצליחו להתממש הן רעיון ההסכמה הקטנה (Little Entente) והן רעיון האינטרמריום (Intermarium; בפולנית: Międzymorze).
ההיסטוריונית ההונגרייה מגדה אדם (Magda Ádám) כתבה במחקרה „מערכת ורסאי ומרכז אירופה” (Versailles System and Central Europe, 2006): "כיום אנו יודעים שההסכמה הקטנה הייתה מקור חולשתה של מרכז אירופה. הייתה זו ברית צבאית בין צ'כוסלובקיה, רומניה וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים (לימים יוגוסלביה), שנוסדה בשנת 1921 לא לשם שיתוף פעולה במרכז אירופה ולא כדי להיאבק בהתפשטות הגרמנית, אלא מתוך התפיסה המוטעית שיש להמשיך להחליש את הונגריה, שהייתה חסרת כוח לחלוטין".
האירועים שקדמו למלחמת העולם השנייה באירופה, ובהם מה שמכונה „הבגידה המערבית”, ובמיוחד הסכם מינכן, התאפשרו במידה רבה על רקע עלייתם של הלאומיות והאתנוצנטריות, שהיו מאפיינים בולטים של התקופה.
התקופה שבין מלחמות העולם הוסיפה מרכיבים חדשים למושג „מרכז אירופה”. לפני מלחמת העולם הראשונה כלל המושג בעיקר מדינות דוברות גרמנית, ואילו שטחים שאוכלוסייתם לא הייתה דוברת גרמנית נתפסו כמרחב המיועד לחדירה ולהשפעה גרמנית. המנהיגות הגרמנית נתפסה כתוצאה „טבעית” של הדומיננטיות הכלכלית של גרמניה. לאחר המלחמה, לעומת זאת, הוצב חלקה המזרחי של מרכז אירופה במרכז הדיון על האזור.
באותה תקופה גילו גם אנשי מדע וחוקרים עניין גובר ברעיון של מרכז אירופה. הקונגרס הבין־לאומי להיסטוריה שנערך בבריסל בשנת 1923 עסק באופן משמעותי בסוגיית מרכז אירופה, והדיונים בנושא נמשכו גם בקונגרס שנערך בשנת 1933.
לדברי הגאוגרף הצרפתי עמנואל דה מרטון (Emmanuel de Martonne), בשנת 1927 כללה מרכז אירופה את אוסטריה, צ'כוסלובקיה, גרמניה, הונגריה, פולין, רומניה ושווייץ, וכן את צפון איטליה ואת צפון יוגוסלביה. דה מרטון הסתמך בהגדרתו הן על מאפיינים של הגאוגרפיה האנושית והן על מאפיינים של הגאוגרפיה הפיזית. עם זאת, הגדרתו לא הביאה בחשבון את ההתפתחויות המשפטיות או את ההתפתחויות החברתיות, התרבותיות, הכלכליות והתשתיתיות שחלו במדינות אלה.
תנועות האוונגרד במרכז אירופה תרמו להתפתחות המודרניזם והגיעו לשיא השפעתן ברחבי היבשת במהלך שנות ה־20. הספר "מקורות האוונגרד של מרכז אירופה" (Sourcebook of Central European Avant-Gardes), שפורסם במסגרת מוזיאון מחוז לוס אנג'לס לאמנות, כולל מסמכי מקור המתעדים את פעילותן של תנועות האוונגרד בשטחי אוסטריה, גרמניה, פולין — לרבות אזורים במערב בלארוס ובמערב אוקראינה של ימינו, וכן חלקיה הדרומיים של ליטא — צ'כוסלובקיה, לרבות צ'כיה וסלובקיה של ימינו, הונגריה, רומניה ויוגוסלביה, לרבות השטחים המשתייכים כיום לבוסניה והרצגובינה, קרואטיה, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית, סרביה וסלובניה. מסמכים אלה מתוארכים לשנים 1910–1930.
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה מרכז אירופה נתונה ברובה לכיבוש גרמניה הנאצית. אזורים רבים הפכו לזירות קרבות ונחרבו במידה ניכרת. רצח העם של יהודי אירופה הביא להיעלמותן של רבות מקהילות היהודים שישבו באזור במשך מאות שנים; במקומות מסוימים יושבו במקומם אוכלוסיות אחרות, והתרבות היהודית המקומית נמחקה במידה רבה.
הן אדולף היטלר והן יוסיף סטלין התנגדו באופן מוחלט לעקרונות ההבסבורגיים בני מאות השנים של „חיה ותן לחיות” בכל הנוגע לקבוצות אתניות, עמים, מיעוטים, דתות, תרבויות ושפות, וניסו לכפות במרכז אירופה את האידאולוגיות שלהם ולבסס בה את האינטרסים הפוליטיים ואת מוקדי הכוח שלהם.
במהלך המלחמה הועלו בקרב בעלות הברית תוכניות שונות לעיצוב הסדר המדיני במרכז אירופה לאחר המלחמה. סטלין ביקש להביא ככל האפשר מדינות רבות ככל שניתן תחת שליטתה של ברית המועצות, ואילו וינסטון צ'רצ'יל העדיף להקים קונפדרציה מרכז־אירופית לאורך הדנובה, שתוכל לשמש משקל נגד למדינות האזור מול גרמניה ורוסיה. הועלו גם תוכניות להרחבת אוסטריה באמצעות צירוף בוואריה ווירטמברג אליה.
במקביל פעלו תנועות התנגדות שונות סביב אוטו פון הבסבורג, אשר ביקשו לקדם סדר מדיני מסוג זה. גם הקבוצה שפעלה סביב הכומר האוסטרי היינריך מאייר תמכה בכיוון זה. קבוצה זו אף סייעה בפועל למאמץ המלחמתי של בעלות הברית, בין היתר באמצעות העברת מידע לארצות הברית על אתרי ייצור ותוכניות הקשורות לרקטות V-2, לטנקי טייגר ולמטוסים.
אוטו פון הבסבורג ניסה להביא לכך שאוסטריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה וצפון יוגוסלביה — ובייחוד השטחים המשתייכים כיום לקרואטיה ולסלובניה — ישוחררו מההשפעה ומהשליטה של גרמניה ושל ברית המועצות. במקביל הועלו רעיונות שונים שנועדו למנוע את התבססות כוחן של גרמניה וברית המועצות באירופה לאחר המלחמה.
אחד הרעיונות של צ'רצ'יל היה להגיע לאזור וינה לפני הצבא הסובייטי באמצעות מבצע שייצא מן הים האדריאטי. אולם רעיון זה לא אושר על ידי ראשי המטות של בעלות הברית המערביות. כתוצאה מהמצב הצבאי שנוצר לקראת סיום המלחמה, גברו תוכניותיו של סטלין, וחלק ניכר ממרכז אירופה עבר לשליטתה של ברית המועצות.
גאוגרפיה
הגאוגרפיה מגדירה את גבולותיה הטבעיים של מרכז אירופה עם האזורים הסמוכים לה. מצפון היא גובלת בצפון אירופה (או סקנדינביה) מעבר לים הבלטי, ומדרום היא גובלת באזור האלפים, בחצי האי האפניני (איטליה) ובחצי האי הבלקני. הגבולות בין מרכז אירופה לבין מערב אירופה ומזרח אירופה מוגדרים מבחינה גאוגרפית במידה פחותה. משום כך, הגבולות התרבותיים וההיסטוריים נוטים להשתנות ביתר קלות בכיוון מזרח–מערב מאשר בכיוון צפון–דרום.
מדרום, מישור פאנוניה תחום בידי הנהרות סאווה ודנובה ובידי שטחי ההצפה שלהם. מישור פאנוניה משתרע על פני שטחיהן של אוסטריה, קרואטיה, הונגריה, רומניה, סרביה, סלובקיה וסלובניה, ונוגע גם בגבולותיהן של בוסניה והרצגובינה ואוקראינה, המכונות בהקשר זה "המדינות הפריפאנוניות".
דרומית להרי האלפים המזרחיים, המשתרעים בשטחיהן של אוסטריה, גרמניה, איטליה, ליכטנשטיין, סלובניה ושווייץ, משתרעים הרי הדינארים לאורך כ־650 קילומטרים, במקביל לחופי הים האדריאטי ובכיוון כללי מצפון־מערב לדרום־מזרח. רכס זה נמשך מהאלפים היוליאניים בצפון־מערב ועד למאסיב שאר–קוראב בדרום. על פי האוניברסיטה החופשית של ברלין, רכס הרים זה מסווג כחלק מאזור דרום־מרכז אירופה.
העיר טריאסטה, השוכנת באזור זה, מזוהה, למשל, במפורש כ־città mitteleuropea — "עיר מרכז־אירופית". הדבר נובע במידה רבה ממיקומה בנקודת המפגש בין התרבויות הלשוניות והתרבותיות הלטינית, הסלאבית, הגרמאנית, היוונית והיהודית, מצד אחד, לבין המרחב הגאוגרפי של הים התיכון והאלפים, מצד שני. לפיכך, ניתן להגדיר את מיקומה של טריאסטה הן במונחים גאוגרפיים והן במונחים תרבותיים.
אזור הצומח המרכז־אירופי משתרע ממרכז צרפת, ובכלל זה מסיב סנטרל, דרך מרכז אירופה ועד לצפון הבלקן, מרכז רומניה, ובפרט הרי הקרפטים, וכן לדרום סקנדינביה.
דמוגרפיה
מרכז אירופה הוא אחד האזורים המאוכלסים ביותר ביבשת. הוא כולל מדינות בעלות שטחים ואוכלוסיות בהיקפים מגוונים, החל מליכטנשטיין הזעירה ועד גרמניה, המדינה השנייה בגודלה באירופה מבחינת אוכלוסייה. הנתונים הדמוגרפיים של המדינות המצויות במלואן במסגרת ההגדרה של מרכז אירופה, המכונות "מדינות הליבה", מצביעים על אוכלוסייה כוללת של כ־173 מיליון בני אדם, מתוכם כ־82 מיליון תושבי גרמניה. אוכלוסיות המדינות האחרות כוללות כ־38.5 מיליון תושבים בפולין, כ־10.5 מיליון בצ'כיה, כ־10 מיליון בהונגריה, כ־9.2 מיליון באוסטריה, כ־8.5 מיליון בשווייץ, כ־5.4 מיליון בסלובקיה, כ־4.3 מיליון בקרואטיה, כ־2.9 מיליון בליטא, כ־2.1 מיליון בסלובניה, וקצת פחות מ־40,000 תושבים בליכטנשטיין.
אם נכללות בחישוב גם המדינות שלעתים משויכות למרכז אירופה, באופן מלא או חלקי — רומניה (כ־20 מיליון תושבים), לטביה (כ־2 מיליון), אסטוניה (כ־1.3 מיליון) וסרביה (כ־7.1 מיליון) — מתווספים לסך הכול כ־30.4 מיליון בני אדם. עם זאת, נתון זה עשוי להשתנות בהתאם לשאלה אם האזור מוגדר בגישה אזורית או בגישה אינטגרלית, הכוללת את המדינות הללו במלואן או רק את חלקיהן הרלוונטיים.
אם ייכללו גם החלקים ההיסטוריים הקטנים יותר של מרכז אירופה, המצויים במערב ובמזרח האזור, יתווספו למכלול הדמוגרפי כ־20 מיליון בני אדם נוספים, בני לאומים שונים. במקרה כזה, אוכלוסייתו הכוללת של המרחב המרכז־אירופי תעלה על 200 מיליון בני אדם.
דת וחברה
מדינות מרכז אירופה הן ברובן קתוליות (אוסטריה, קרואטיה, ליכטנשטיין, ליטא, פולין וסלובניה), או שמבחינה היסטורית התקיימו בהן הן מסורות קתוליות והן מסורות פרוטסטנטיות (צ'כיה, גרמניה, הונגריה, סלובקיה ושווייץ). בקרב הזרמים הפרוטסטנטיים באזור בולטים הלותרניזם, הקלוויניזם וקהילות המשתייכות לכנסיית האחים המורבית. ברחבי מרכז אירופה קיימות גם אוכלוסיות משמעותיות המשתייכות לכנסיות הקתוליות המזרחיות ולכנסייה הקתולית העתיקה. הנצרות האורתודוקסית היא זרם דתי המצוי במיעוט, בהיקפים משתנים, במדינות שונות במרכז אירופה.
מרכז אירופה שימש במשך מאות שנים אחד המרכזים החשובים של התנועה הפרוטסטנטית, אף שרוב האוכלוסיות הפרוטסטנטיות באזור דוכאו או הושמדו במהלך תקופת הקונטרה־רפורמציה.
מבחינה היסטורית, תושבי בוהמיה, בשטחי צ'כיה של ימינו, נמנו עם הקבוצות הראשונות באירופה שאימצו רעיונות פרוטסטנטיים. בעקבות מלחמת שלושים השנים, שפרצה לאחר המרד הבוהמי, נהרגו או הוצאו להורג צ'כים רבים, אחרים אולצו להמיר את דתם לקתוליות הרומית, ואחרים היגרו לסקנדינביה ולארצות השפלה. בעקבות מלחמת שלושים השנים פחתה אוכלוסיית ממלכת בוהמיה משלושה מיליון תושבים לכ־800,000 בלבד. הירידה נבעה משילוב של גורמים, ובהם הלחימה הממושכת והרסנית, שכללה קרבות מרכזיים כגון קרב ההר הלבן והקרב על פראג בשנת 1648. עם זאת, בצ'כיה של ימינו רוב האוכלוסייה מגדיר את עצמו כחסר השתייכות דתית; כ־10.3% הגדירו את עצמם כקתולים.
לאסלאם הייתה נוכחות היסטורית משמעותית בקרואטיה ובהונגריה. האסלאם בהונגריה מתועד עוד מתקופת ייסוד המדינה, ומאותה תקופה התקיימה בה קהילה מוסלמית משמעותית במשך כמה מאות שנים. נוכחות האסלאם התחזקה מחדש בתקופת השלטון העות'מאני. בקרואטיה התבססה נוכחות מוסלמית בתקופה העות'מאנית, וכיום היא מיוצגת בעיקר בקרב מוסלמים ממוצא בוסני, אלבני וטורקי. שתי המדינות קלטו לאורך תקופות ממושכות הגירה של אוכלוסיות מוסלמיות מקבוצות אלה. נוסף על כך, לאסלאם הייתה נוכחות היסטורית בפולין ובליטא, אם כי בהיקף מוגבל. קהילות מוסלמיות של טטרים התיישבו בחבר העמים הפולני–ליטאי במהלך המאות ה־15 וה־16. מיעוטים מוסלמיים טטריים ממשיכים להתקיים בפולין ובליטא גם כיום.
לפני השואה (1941–1945) התקיימה באזור גם קהילה יהודית אשכנזית גדולה, שמנתה כ־16.7 מיליון בני אדם. בפולין ובליטא היו שיעורי האוכלוסייה היהודית הגבוהים ביותר באירופה ביחס לגודל אוכלוסייתן. בשנת 1933 היו היהודים 9.5% מאוכלוסיית פולין ו־7.6% מאוכלוסיית ליטא.
בכמה ממדינות מרכז אירופה, ובמיוחד בצ'כיה, בגרמניה ובשווייץ, קיימות אוכלוסיות גדולות של אתאיסטים ושל אנשים שאינם משתייכים לדת כלשהי. בשנת 2021 הצהירו 48% מאוכלוסיית צ'כיה כי אינם משתייכים לדת. בשנת 2022 הצהירו 43.8% מאוכלוסיית גרמניה כי אינם משתייכים לדת. בשווייץ, 33.5% מהאוכלוסייה הצהירו כי אינם משתייכים לדת כלשהי.
מטבח
המטבח המרכז־אירופי התפתח במשך מאות שנים בהשפעת שינויים חברתיים ופוליטיים, והוא מגוון בדרך כלל. עם זאת, המטבחים הלאומיים של מערב מרכז אירופה חולקים מאפיינים משותפים בולטים, וכך גם המטבחים של מזרח מרכז אירופה. נקניקים, סלמי וגבינות נפוצים ברוב מדינות מרכז אירופה. העדות הקדומה ביותר הידועה לייצור גבינות ברשומה הארכאולוגית מתוארכת לשנת 5500 לפנה"ס לערך, באזור קויאביה שבפולין. מאכלים נפוצים נוספים במרכז אירופה כוללים מרקים, תבשילים, ירקות מוחמצים וירקות מותססים. שניצל וגרסאות שונות של שפצלה נפוצים אף הם ברחבי האזור.
מאפיין משותף נוסף של מטבחי מרכז אירופה, ובייחוד של המטבחים האוסטרי, הקרואטי, הליטאי, הסלובני והשוויצרי, הוא השימוש במרכיבים מן הטבע ובמרכיבים הנאספים מן הבר, החל בעשבי בר וכלה בפטריות ובפירות יער. צריכת בירה היא מאפיין בולט בחלקים ממרכז אירופה. צ'כיה מחזיקה בשיעור צריכת הבירה לנפש הגבוה בעולם, ואחריה אוסטריה; גרמניה מדורגת במקום הרביעי.
המטבחים של מדינות מרכז אירופה הנכללות בהגדרות רחבות יותר של מזרח אירופה חולקים מסורות ומאפיינים עם מטבחים מזרח־אירופיים אחרים. הדבר בולט במיוחד במטבחי צ'כיה, ליטא, פולין וסלובקיה, הכוללים בין היתר מאכלים כגון בורשט ופירוגי. המטבחים של קרואטיה, הונגריה וסלובניה כוללים מסורות קולינריות רבות המשותפות לאזור הבלקן, ובהן פלפלים ממולאים, כרוב ממולא, מרק שעועית, פוגאצ'ה ואייבר/זאקוסקה.
ספרות
המסורת הספרותית האזורית עוסקת במידה רבה בהיסטוריה הסוערת של מרכז אירופה ובמגוון התרבותי שלה. עצם קיומה של מסורת ספרותית מרכז־אירופית מובחנת נתון לעיתים במחלוקת. קורסים ייעודיים בספרות מרכז אירופה נלמדים באוניברסיטת סטנפורד, באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטה היגלונית, וכן קיימים כתבי עת תרבותיים המוקדשים לספרות האזור.
פרס אנג'לוס לספרות מרכז־אירופית הוא פרס המוענק לסופרים שמוצאם באזור, ושוויו 150,000 זלוטי פולני. גם פרס וילניצה הבין־לאומי לספרות מוענק לסופר מרכז־אירופי על "הישגים יוצאי דופן בתחום הספרות וכתיבת המסות".
ספורט
במרכז אירופה מתקיימים אירועי ספורט ותחרויות אזוריות שונות, ובהם:
- הסבב המרכז־אירופי — מישקולץ GP (הונגריה)
- הסבב המרכז־אירופי — בודפשט GP (הונגריה)
- ראלי מרכז אירופה 2008 (רומניה והונגריה)
- ראלי מרכז אירופה 2023 (גרמניה, אוסטריה וצ'כיה)
- הליגה המרכז־אירופית לפוטבול אמריקאי (אוסטריה, קרואטיה, הונגריה, סרביה, סלובקיה, סלובניה וטורקיה)
- הגביע הבין־לאומי של מרכז אירופה (אוסטריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, איטליה, פולין, שווייץ ויוגוסלביה; 1927–1960)
כדורגל הוא אחד מענפי הספורט הפופולריים ביותר באזור. מדינות מרכז אירופה אירחו כמה מתחרויות הכדורגל הבין־לאומיות המרכזיות. גרמניה אירחה שני גביעי עולם של פיפ"א, בשנת 1974 ובשנת 2006, וכן שתי אליפויות אירופה של אופ"א, בשנת 1988 ובשנת 2024. יוגוסלביה אירחה את אליפות אירופה של אופ"א בשנת 1976, עוד לפני שהטורניר הורחב לשמונה נבחרות.
בשנים שלאחר מכן התקיימו אליפויות אירופה של אופ"א בשנת 2008 באוסטריה ובשווייץ, ובשנת 2012 בפולין ובאוקראינה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אירופה המרכזית, דף שער בספרייה הלאומית
- Journal of East Central Europe — כתב־העת "Journal of East Central Europe".
- כתב־העת של האגודה המרכז־אירופית למדעי המדינה, Politics in Central Europe — כתב־העת של האגודה המרכז־אירופית למדעי המדינה "Politics in Central Europe".
- CEU Political Science Journal (PSJ) — כתב־העת למדעי המדינה של האוניברסיטה המרכז־אירופית (CEU), בארכיון.
- Central European Journal of International and Security Studies — כתב־העת המרכז־אירופי ללימודים בין־לאומיים וביטחוניים.
- Central European Political Studies Review — כתב־העת המרכז־אירופי למדעי המדינה.
- Centrope — אזור מרכז־אירופי לשיתוף פעולה חוצה גבולות.
- מפות של אירופה ומדינות אירופה.
- CENTRAL EUROPE 2020 — יוזמה/תוכנית לשיתוף פעולה במרכז אירופה; בארכיון, 15 באוקטובר 2015, ב־Wayback Machine.
- כלכלת מרכז אירופה — מאגר נתונים ומידע כלכלי על מדינות מרכז אירופה, בארכיון.
- משרד נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) למרכז אירופה, בארכיון.
ביבליוגרפיה נבחרת
Adam, Magda. The Versailles System and Central Europe. Aldershot: Ashgate/Variorum, 2004.
American Jewish Committee. American Jewish Year Book. New York: American Jewish Committee.
Ágoston, Gábor. “Habsburgs and Ottomans: Defense, Military Change and Shifts in Power.” Turkish Studies Association Bulletin 22, no. 1 (1998): 126–141.
Angelus Central European Literature Award. “Regulations.”
Archive of European Integration. “Western European Union.”
Berglee, Royal. “2.3 Regions of Western Europe.” In World Regional Geography. Minneapolis: University of Minnesota Libraries Publishing, 2016.
Benabdeljalil, Ilyas. “The Habsburgs: A Millennia-Old Dynasty (Part II).” The Collector, February 15, 2022.
Berlin Wall Foundation. “The Berlin Wall.”
Central Europe Throwdown. “Central Europe Throwdown 2015.”
Cloet, Pierre-Robert, Benedicte Legue, and Kerstin Martel. “Hungary.” Paris: Institut Jacques Delors, 2018.
Council of Europe. “Iron Curtain Trail – EuroVelo 13.”
Czech Statistical Office. “Czech Republic: The Final Census Results to Be Released in the Third Quarter of 2012.” May 7, 2012.
Danube Facts and Figures. International Commission for the Protection of the Danube River, April 2007.
Deák, István. “The Versailles System and Central Europe.” The English Historical Review 121, no. 490 (2006). https://doi.org/10.1093/ehr/cej100.
Deutschlandmuseum. “Germany in the Early Middle Ages and Medieval Europe.”
Der Spiegel. “The Mice that Roared: Central Europe Is Reshaping Global Politics.” February 26, 2006.
Dittrich, Juliane. Die Alpen – Höhenstufen und Vegetation – Hauptseminararbeit. GRIN Verlag, April 14, 2005.
Dumitran, Adriana. “Uspořádání Evropy – duch kulturní jednoty na prahu vzniku novověké Evropy” [The Shape of Europe: The Spirit of Unity through Culture on the Eve of Modern Europe]. 2010.
Emerson Kent. “Map of Europe in 1560: Religion.”
Encyclopædia Britannica. “Dinaric Alps (Mountains, Europe).”
Encyclopædia Britannica. “Holy Roman Empire – Charlemagne, Coronation, Empire.”
Encyclopædia Britannica. “Merovingian Dynasty | Frankish Kings & Legacy.”
Encyclopædia Britannica. “Samogitian | People.”
European Parliament. “The Tragedy of Central Europe.” 1984.
Eurostat. Demography Report 2010.
Eurostat. “Total Population, Candidate Countries and Potential Candidates.”
Fóthi, Erzsébet, et al. “Genetic Analysis of Male Hungarian Conquerors: European and Asian Paternal Lineages of the Conquering Hungarian Tribes.” Archaeological and Anthropological Sciences 12, no. 1 (2020): 31. https://doi.org/10.1007/s12520-019-00996-0.
Forschungsgruppe Weltanschauungen in Deutschland (FOWID). “Religionszugehörigkeiten 2022.” August 25, 2023.
Frey, Wolfgang, and Rainer Lösch. Lehrbuch der Geobotanik: Pflanze und Vegetation in Raum und Zeit. Munich: Elsevier/Spektrum Akademischer Verlag, 2004.
Frost, Robert. “5.” In The Oxford History of Poland-Lithuania. Volume 1: The Making of the Polish-Lithuanian Union, 1385–1569, 47–57. Oxford: Oxford University Press, 2015.
Greyerz, Kasper von. Religion and Culture in Early Modern Europe. Oxford: Oxford University Press, 2007.
Griffith, Michael. “Carolingian Dynasty.” World History Encyclopedia, May 19, 2021.
Halman, Loek, and Wilhelmus Antonius Arts. European Values at the Turn of the Millennium. Leiden: Brill, 2004.
Harvard University. “Secondary Fields.”
Heidegger, Gerald. “1945/2020: Die Sowjets und die Österreich-Idee.” ORF, April 26, 2020.
Ingrao, Charles, Nikola Samardžić, and Jovan Pešalj, eds. The Peace of Passarowitz, 1718. West Lafayette: Purdue University Press, 2011.
Jagiellonian University. “Literatura Środkowoeuropejska w poszukiwaniu tożsamości.”
Jordan, Peter. “Großgliederung Europas nach kulturräumlichen Kriterien.” Europa Regional 13, no. 4 (2005): 162–173.
Kazanski, Michel. “Archaeology of the Slavic Migrations.” 2020.
Kellerhoff, Sven Felix. “Unternehmen Margarethe: Wehrmacht besetzt 1944 Ungarn.” Die Welt, March 19, 2019.
Kolman, Ludek, Niels G. Noorderhaven, Geert Hofstede, and Elisabeth Dienes. “Cross-Cultural Differences in Central Europe.” Journal of Managerial Psychology 18, no. 1 (2003): 76–88. https://doi.org/10.1108/02683940310459600.
Krastev, Ivan. “Reimagining the East-West Divide in Europe.” Institute for Human Sciences, 2022.
Krekić, Bariša. Dubrovnik in the 14th and 15th Centuries: A City Between East and West. Norman: University of Oklahoma Press, 1972.
Landesverwaltung Liechtenstein. “Population Information.”
Literalab. “Central European Literature.”
Lukes, Igor. “Central Europe Has Joined NATO: The Continuing Search for a More Perfect Habsburg Empire.” SAIS Review (1999): 47–59.
Magocsi, Paul Robert. Historical Atlas of Central Europe. Rev. and expanded ed. Toronto: University of Toronto Press, 2002.
Metropolitan Museum of Art. “Central Europe (Including Germany), 500–1000 A.D.” Heilbrunn Timeline of Art History.
Moačanin, Nenad. “The Ottoman Conquest and Establishment in Croatia and Slavonia.” In The Battle for Central Europe, 277–286. Leiden: Brill, 2019. https://doi.org/10.1163/9789004396234_014.
Mueller, Wolfgang. Die sowjetische Besatzung in Österreich 1945–1955 und ihre politische Mission. 2005.
New Statesman. “Czech Mates.”
Opfell, Olga S. Royalty Who Wait: The 21 Heads of Formerly Regnant Houses of Europe. 2001.
Orsolya, Kuli. “Egy fideszes képviselő megmondta: évszázadok óta tartó rejtély után kiderült, a magyarok tényleg leszármazottai-e a hunoknak.” Index, April 2, 2024.
Pearson. “Map: The Religious Divisions of Europe ca. 1555.”
Pehe, Jiří. “Central European Identity in Politics.” Conference on Central European Identity, Central European Foundation, Bratislava, 2002.
Pirický, Gabriel. “The Legacy of the Ottoman (Turkish) Age in Slovakia in the 21st Century.” In Europe’s Islamic Legacy: 1900 to the Present, 29–47. Leiden: Brill, 2023.
Pirker, Peter. Suberversion deutscher Herrschaft. Der britische Geheimdienst SOE und Österreich. Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht Unipress, 2012.
Rac, Katalin. “Diversity and Belonging in Modern Central Europe.” University of Florida, 2023.
Saag, Lehti, and Robert Staniuk. “Historical Human Migrations: From the Steppe to the Basin.” 2022.
Schulz, Ilektra, et al. “Ancient Genomes Provide Evidence of Demographic Shift to Slavic-Associated Groups in Moravia.” Genome Biology 26, no. 1 (2025): 259. https://doi.org/10.1186/s13059-025-03700-9.
Sedlar, Jean W. East Central Europe in the Middle Ages, 1000–1500. Seattle: University of Washington Press, 1994.
Shvili, Jason. “Regions of Europe.” WorldAtlas, May 10, 2021.
Slovak Spectator. “The Ottoman History of Slovakia.” 2010.
Stanford University. “Central European Literature.” Archived course materials.
Statistical Office of the Republic of Serbia. Official Statistical Data.
Statistical Office of the Republic of Slovenia. “Population and Household Censuses.” SiStat Database.
Statistical Office of the Slovak Republic. “Development in the Number of Inhabitants – 2011, 2001, 1991, 1980, 1970.” 2012.
Stourzh, Gerald. Geschichte des Staatsvertrages 1945–1955. 1980.
Štih, Peter. “VII. The Carantanians – An Early Medieval Slavic Gens Between East and West.” In The Middle Ages between the Eastern Alps and the Northern Adriatic, 108–122. Leiden: Brill, 2010.
Subbaraman, Nidhi. “Art of Cheese-Making Is 7,500 Years Old.” Nature News & Comment, 2012. https://doi.org/10.1038/nature.2012.12020.
Swiss Federal Statistical Office. “Religions.”
Swiss Federal Statistical Office. “Swiss Statistics – Overview.” August 27, 2015.
The Economist. “Central Europe – The Future of the Visegrad Group.” April 14, 2005.
The Independent. “In Praise of Writers' Bloc: How the Tedium of Life under Communism Gave Rise to a Literature Alive with Surrealism and Comedy.”
Tötösy de Zepetnek, Steven. Comparative Central European Culture. West Lafayette: Purdue University Press, 2002.
United Nations Economic Commission for Europe. “Southeast European Cooperative Initiative (SECI).” 2003.
United Nations Statistics Division. “Standard Country or Area Codes for Statistical Use (M49).”
United States Holocaust Memorial Museum. “Jewish Population of Europe in 1933: Population Data by Country.”
U.S. Department of State. “Czech Republic.”
U.S. Department of State. “Fall of Communism in Eastern Europe, 1989.”
Vilenica Literary Festival. “About Vilenica.”
Wiegrefe, Klaus. “Churchill und die Deutschen.” Der Spiegel, August 13, 2010.
Zsinka, László. “Similarities and Differences in Polish and Hungarian History.”
