חדשנות

• חדשנות טכנולוגית –שימוש בידע קיים, או בהמצאה חדשה לפיתוח טכנולוגיות חדשות.
• חדשנות תהליכית – שיפור שיטות ייצור או ניהול. מדיניות של חדשנות מאתרת שיפורים בתהליכי העבודה בארגון, על-ידי שיתוף העובדים מרצפת הייצור ועד להנהלה בחיפוש מתמיד אחרי נקודות תורפה בתחום אחריותם.
• חדשנות חברתית – פתרונות חדשים לבעיות חברתיות. חדשנות חברתית יכולה להיות מקומית, כצורת התאגדות, אחריות הדדית, או משימתיות או ממלכתית, המושרית לציבור משלטון.
• חדשנות עסקית –שימוש מודלים כלכליים או ארגוניים חדשנים. לעיתים יישום של מודלים קיימים שאינם בשימוש, או פיתוח מודלים ופעילות עסקית מקוריים.
• חדשנות לאומית וממשלתית – רפורמות בשירותים ציבוריים כדי למטב אותם. חדשנות לאומית כוללת שיקולים חדשים ביחסים בינלאומיים העשויים להביא לפתרונות חדשניים גם ביחסים בינלאומיים. יחסים בין הפרט לממשל, שלעיתים אינם עונים לצורכי החברה או הממשל, מחייבים לעיתים יצירתיות וחדשנות במציאת פתרונות חדשים, כמו הקמת מנהלות לפתרון בעיות נפגעי מלחמה, שינוים בעדיפות התקצוב, תיעדוף משימות ויעדים לפי סולם ערכים וכדומה.
• חדשנות באמנות: שימוש בטכניקות חדשות, סגנון כתיבה או ציור ושימוש בחומרים חדשים. גישות חדשות להגדרת "אמנות". מוצרי אמנות חדשניים נחשבים לנכס כלכלי ומוגנים כמו המצאה, על-ידי זכויות היוצרים.

מטרת החדשנות היא שיפור מתמיד של תהליכים, מוצרים ושירותים, תוך התאמה לשינויים בצרכים, בטכנולוגיה ובסביבה האנושית. בין מטרותיה העיקריות:

הגברת יעילות ופריון – הגשמת פתרון טכני המונע שיבוש או חוסר יעילות ברצפת הייצור. לדוגמה: שיפור אריזה, ייעול המלאי, מעקב ממוחשב של מכונות או אוטומציה של תהליכי ייצור או ניהול. שיפור תקשורת בין תחנות עבודה, קווי יצור, הדרכת עובדים ומידע שוטף תוך עמידה בתקנים הנדרשים.

הרחבת גבולות הידע – ניצול מידע טכני הקיים במקורות גלויים בעולם על ידי הנחלתו לכל בעלי התפקידים הרלוונטיים לידע זה. אבטחת הידע והנכס שאיננו גשמי (פטנטים, ידע אישי, תכתובות ותוכניות ועוד) של הארגון. ניהול שגרה של עדכון בקבוצות עבודה וסיעור מוחות.

יצירת יתרון תחרותי – יתרון תחרותי מושג כאשר קיים יידע רלוונטי ומעודכן על המוצרים המתחרים, הלקוחות וכיוון ההתפתחות של השוק בתחום. לפעמים שיפורים באריזה, בשיטות המכירה, בקשרים עסקיים ועוד ניתנים למימוש על ידי חדשנות ולא רק על ידי המצאות חדשות.

יצירת אווירת חדשנות בארגון – הצלחה של אסטרטגיית החדשנות מחייבת שיתוף כל עובדי הארגון, כל אחד בתחומו, בחיפוש דרכים לייעל את עבודתו. החלת האסטרטגיה בארגון היא השקעה בזמן ובאמצעים, בהדרכת העובדים, בניית צוותים ייעודיים, החלפת מידע כולל דיווח על כשלים קיימים, בעיות אישיות של עובדים, ותקשורת טובה במורד הניהול. כולל תקשורת ישירה בין עובד למנכ"ל. הגשמת מטרה זו לאורך זמן מחזקת את האמון והמסירות של העובדים והמנהלים וליצירת " גאוות יחידה" ותחרות בריאה בין מערכות הארגון.

חדשנות כמדיניות

חדשנות היא אסטרטגיה של ארגון לשיפור יעילות, תועלת ורווחיות בארגון. מדיניות הכוללת את כל מרכיבי ארגון (מפעל תעשייתי, בית-חולים ועד לארגון חברתי): השיטה: רתימת כל העובדים (חלחול התודעה מההנהלה עד לעובדי הייצור) מרצפת הייצור (בסיס התהליך) ועד ההנהלה לחיפוש מתמיד של פעולות ושינויים בתהליכים הקיימים בכוונה לקדם את מטרות הארגון, בשיתוף עם אבטחת האיכות של הארגון. התהליך כולל, סיעור מוחות, החלת שירותים, טכנולוגיות ונוהלי עבודה יעילים יותר או על ידי השמת רעיונות לשיפור הגישה ללקוחות ולשיטות השיווק.

חדשנות כוללת גם שימוש בתוצרי ערכים מקבילים, המאפשרים לקדם את היעילות והפרודוקטיביות של הארגון.

המצאתיות Inventiveness: היכולת להעלות רעיונות מקוריים לפתרון בעיות או לפיתוח מכשירים, שיטות או תהליכים חדשים שטרם התקיימו. המצאה היא אירוע חד פעמי, שמקנה לממציא זכויות על השימוש המסחרי, באמצעות פטנט או זכויות יוצרים. המצאה יכולה להיות אלמנט טכני, מכשיר, יצירת אמנות, קוד או אלגוריתם בתוכנה ועוד. יצירת פתרונות חדשים ומקוריים מבחינה טכנית או רעיונית, גם אם טרם נוסו או יושמו.

יצירתיות Creativity: היכולת לחשוב באופן מקורי, גמיש ובלתי שגרתי ולהפיק רעיונות, קשרים או ביטויים חדשים בכל תחום: אמנותי, מדעי, חברתי או טכנולוגי. יצירתיות משלבת מקוריות מחשבתית ודמיון, ללא תלות ביישום מעשי מיידי ולא בהכרח המצאה חדשה, לעיתים שימוש בידע קיים למטרות חדשות. דוגמה: רעיון אמנותי חדש, ניסוח שונה של בעיה מדעית, או סיפור מקורי.

חיקוי Immitation: שימוש בידע, דגם או מוצר של מתחרים, יוצרים וממציאים אחרים. לעיתים תוך פגיעה בזכויות המקור. אך בדרך כלל ניתן לנצל חדשנות והמצאתיות שהם נחלת הכלל. חדשנות כוללת לא פעם גם חיקוי כדי לקדם את מטרות הארגון.

יזמות entrepreneuship: הליך ההוצאה לפועל של מכלול הפעולות הדרושות להקמתו וניהולו של מיזם חדש, עסק או של תחום פעילות חדש בארגון קיים. בעוד שלעיתים קרובות נוטים לקשור יזמות לסטרטאפים חדשים, קטנים ורווחיים, ניתן גם לראות התנהגות יזמית בחברות קטנות, בינוניות וגדולות, חברות חדשות ומבוססות וארגונים למטרות רווח ולא למטרות רווח כולל מלכ"רים, ארגוני צדקה וממשל. לפעמים יזמות היא גם חדשנות.

חדשנות משבשת (disruptive innovation) חדשנות פורצת דרך ומייצרת קטגוריות חדשות אשר משנות את הסביבה העסקית בכללותה, ומגדירה צרכים חדשים ודרכי פעולה חדשות להתמודדות עמם. ובכך היא שונה מחדשנות תוספתית (אינקרמנטלית). המתייחסת לייעול וליצירת מענים חדשים מתוך הידע הקיים.

זריזות Agiluty: תגובה מהירה להתנהגות השוק וחידוש וחדשנות ברמת המוצר הקיים.

סוגי השיבוש

אפשרויות נוספות לפי ההקשר:

ייתור (Obsoletion): מלשון "מיותר". מצב שבו החדשנות הופכת את הטכנולוגיה הקודמת למיושנת וחסרת ערך.

החלפה / דחיקה: מילים פשוטות יותר לתיאור התוצאה הסופית.

חדשנות תוספתית או חדשנות אינקרמנטלית (באנגלית: Incremental innovation) היא חדשנות אשר מוסיפה ומשפרת, על ידי מציאת פתרונות מתוך הידע הקיים. חדשנות זו מייצרת פתרונות לבעיות על ידי פיתוחים נוספים מעבר למה שכבר הומצא, להבדיל מחדשנות משבשת אשר מחוללת שינוי מהותי ורדיקלי. חדשנות תוספתית תומכת בשוק הקיים בכך שהיא משפרת את הביצועים של המוצרים בשוק, כלומר באמצעותה ניתן לגבש רעיונות ותהליכים כדי להגיע לתוצרים מחודשים

"הרס יצירתי" (Creative Destruction). טבע אותו הכלכלן יוזף שומפטר, והוא מתאר תהליך שבו חדשנות בלתי פוסקת "הורסת" מבנים כלכליים ישנים כדי לפנות מקום למבנים חדשים ויעילים יותר.

החדשנות בעת העתיקה

חדשנות בעת העתיקה החלה כבר עם פיתוח כלי צור בתקופת האבן הקדומה. במחקר התפתחות כלי צור (לדוגמה אבן יד) התברר שכבר לפני 700000 שנה התקיימה תחרות בייצור כלי אבן משוכללים יותר, בחירת חומר גלם מתאים, עיצוב התואם לשימוש, ושימוש בכלים חדשים להתזה ושיברור. החדשנות בייצור כלי צור נמשכה עד התקופה הכלקוליטית (תחילת השימוש במתכת- נחושת לפני 6500 שנה), החלפת הנחושת במוצרי סגסוגת של בדיל ונחושת (ברונזה), שהיא קשה יותר ועמידה יותר מהנחושת בתקופת הברונזה (לפני 5500 שנה), ומעבר למתכת קשה יותר – הברזל בתקופת הברזל (לפני 3200 שנה). השליטה בטכנולוגיות וחומרי הגלם החדשים הביאה להשתלטות תרבויות חדשות, יצירת ממלכות ואימפריות המבוססות על צבא משוכלל יותר. המצאת הגלגל, שליטה באש, שימוש בבהמות להובלה, המצאת הספינות ופיתוח שיטות השקיה והעברת מים, והתמיינות של הידע. כל המצאה כזאת הניבה מייד יתרונות ששינו את אופי הציוויליזציות, מעבר לכלכה מורכבת, פיתוח תרבות ושפה והתפתחות הכתב. מעבר מיישובים כפריים לערי מדינה וממלכות. חדשנות במובנה המודרני כמדיניות, החלה עם ביסוס כלכלה הטרוגנית והתמחות טכנולוגית בכל תחום. מחברה כפרית הומוגנית לחברה עירונית מעמדית, מכפרים לממלכות ולערי- ממלכה, המתחרים ביצירת ממסד ושליטה, במסחר, חקלאות וצבא. המושג "חדשנות" במובנו המודרני התפתח כבר לפני 6000 שנה בעיקר על ידי האשורים, המצרים, היוונים והרומאים בעיקר בייצור כלי נשק. למשל מעבר משימוש בקשת, לקטפולטה (המבוססת על אותו עקרון אבל מאפשר טווח ומשקל גדולים.).

חדשנות בעת החדשה

בתקופת המהפכה התעשייתית (המאות ה־18–19) התרחשה פריצת דרך בהמצאות טכנולוגיות (מנוע הקיטור, הטלגרף, הרכבת) ששינו את החברה והכלכלה. החדשנות התאפיינה בכך, שהמצאה טכנולוגית ענתה על צורך מובהק, כך שגם יחידים, יצירתיים וממציאים כמו תומס אלווה אדיסון (1847-1931), השכילו לכוון את המצאותיהם לפתרון בעיות, ולא עסקו במחקר לשמו. במאה ה־20, הכלכלן ג’וזף שומפטר (Schumpeter) (1883-1950) היה הראשון שהגדיר חדשנות כתהליך מרכזי בכלכלה הקפיטליסטית, המניע את ה"הרס יצירתי" – כלומר, החלפת טכנולוגיות ישנות בחדשות. החדשנות והיצירתיות של פרטים מאפיינת תקופה זו. מאז, החדשנות הפכה לגורם מפתח בהתפתחות עולמית: ממנהיגות של פרטים למדיניות של ארגונים. מהפכת המידע, טכנולוגיות תקשורת, אינטרנט, בינה מלאכותית, אנרגיה ירוקה ועוד.

התפתחות היסטורית של החדשנות כמדיניות

ראשית המושג – מהמאה ה־18 עד ראשית המאה ה־20

החדשנות, במובנה המודרני, קשורה קשר הדוק להתפתחות המהפכה התעשייתית (המאה ה־18–19). בתקופה זו החלו מדינות אירופה להבין כי פיתוח טכנולוגי וידע מדעי תורם ישירות לעוצמה כלכלית ולעליונות לאומית. ממשלות החלו להעניק פטנטים (הגנה חוקית על המצאות), כדי לעודד ממציאים להשקיע ביצירת חידושים. נוצרו מוסדות הנדסיים ומדעים לאומיים (כגון Royal Society בבריטניה ו-École Polytechnique בצרפת), ששימשו מוקדים ראשונים לחדשנות מאורגנת. עם התפתחות הכלכלה הקפיטליסטית, ההוגה ג’וזף שומפטר (Joseph Schumpeter), בתחילת המאה ה־20 הגדיר את החדשנות ככוח המניע של "הרס יצירתי" (Creative Destruction) — תהליך שבו המצאות וטכנולוגיות חדשות מחליפות ישנות ומקדמות את הצמיחה הכלכלית.

לאחר מלחמת העולם השנייה – הולדת מדיניות החדשנות המודרנית

לאחר מלחמת העולם השנייה נוצרה הבנה כי השקעה שיטתית במדע ובטכנולוגיה היא מפתח לשיקום כלכלי ולביטחון לאומי. ארצות הברית הקימה מוסדות מרכזיים למחקר ולפיתוח (כגון DARPA ו-NASA), והחלה לתמוך באופן ישיר בפרויקטים טכנולוגיים בעלי פוטנציאל אזרחי וצבאי. באירופה, במיוחד בצרפת, גרמניה ובריטניה, ננקטה מדיניות של "תכנון טכנולוגי" – השקעות ממשלתיות גדולות בתעשיות מתקדמות כגון תעופה, אנרגיה ואלקטרוניקה. באותה תקופה נולד המושג "מו"פ" (מחקר ופיתוח) כתשתית לחדשנות מאורגנת: תהליך שבו המדינה מממנת מדענים ומהנדסים ליצירת ידע חדש. השפעה משמעותית לקידום החדשנות הייתה עם שיגור הלווין הראשון הספוטניק ששוגר לחלל ב-4 באוקטובר 1957על ידי הרוסים. כאשר הסתבר לאמריקאים והאירופיים שהם מפגרים אחרי הרוסים בפיתוח טכנולוגיות. המרוץ לטכנולוגיות צבאיות וטכנולוגיות חלל, היווה את הבסיס לתפישה הכוללת של חדשנות כיעד לאומי, ופיתוח תאוריית החדשנות המודרנית.

שנות ה־1970–1980 – מעבר למדיניות חדשנות מבוססת שוק

בשנות ה־70 חל מעבר מחשיבה ממשלתית ריכוזית לחשיבה מבוזרת ותחרותית: חברות פרטיות גדולות, בעיקר בארצות הברית ויפן, החלו להקים יחידות מחקר ופיתוח פנימיות, ובכך הפכו למנועי חדשנות עיקריים. ממשלות עברו לעודד חדשנות באמצעות תמריצים כלכליים, כגון הקלות מס, מענקי השקעה ותמיכה בסטרטאפים. בשנים אלו התפתח גם מושג "מערכת החדשנות הלאומית" (National Innovation System) רעיון שחדשנות נובעת משיתוף פעולה בין שלושה גורמים: האקדמיה, התעשייה והממשלה ("משולש הידע").

שנות ה־1990–2000 – עידן הדיגיטלי והגלובליזציה

בעידן זה הפכה החדשנות למדיניות מרכזית כמעט בכל מדינה מפותחת: ממשלות אימצו את הגישה של "כלכלת הידע" (Knowledge Economy), שבה ידע וחדשנות נחשבים לנכסים העיקריים של חברה מודרנית. נוסדו מוסדות וקרנות ייעודיות לעידוד חדשנות, כמו European Innovation Council באיחוד האירופי. מדינות החלו למדוד את רמת החדשנות שלהן באמצעות מדדים רשמיים, כגון מדד החדשנות העולמי (Global Innovation Index). תופעת עמק הסיליקון בארצות הברית שימשה דגם למדיניות חדשנות: שילוב של הון סיכון, אקדמיה יזמית ותרבות ניסיונית.

המאה ה־21 – חדשנות כשיקול גלובלי וחברתי

בעשורים האחרונים התרחב מושג החדשנות מעבר לכלכלה, אל תחומים חברתיים, סביבתיים וממשלתיים:

• מדינות רבות אימצו מדיניות של חדשנות פתוחה (Open Innovation) – שיתופי פעולה חוצי ארגונים ומדינות.
• התפתחה חדשנות חברתית – שימוש בגישות חדשניות לפתרון בעיות חברתיות, סביבתיות וחינוכיות.
• החדשנות הפכה לחלק אינטגרלי מיעדי הקיימות של האו"ם (SDGs), במיוחד בתחומי אנרגיה נקייה, חינוך ובריאות.
• ממשלות רבות הקימו משרדי חדשנות לאומיים (כמו בישראל, פינלנד, דרום קוריאה וסינגפור), הפועלים לקידום יזמות, טכנולוגיה וחינוך חדשני.

ישראל – "ישראל כאומת הזנק"

ערך מורחב – ישראל כאומת הזנק

בישראל, החל משנות ה־90, נבנתה מדיניות חדשנות ייחודית הכוללת:

השקעה ממשלתית במו"פ באמצעות הרשות לחדשנות (לשעבר לשכת המדען הראשי).

שיתופי פעולה בין תעשייה לאקדמיה.

עידוד יזמות צעירה וחממות טכנולוגיות שנוסדו בתחילת שנות ה־90 עם קליטת העלייה האיכותית מרוסיה, כדי לאפשר למדענים וטכנאים שעלו להתקדם במקצועם. היוזמה הלאומית שבסיסה היה תמיכה מלאה בשנתיים של יזמות חדשנית, שתוחזר אם היזמות תתפתח למוצר רווחי. מודל ייחודי זה זכה להצלחה וקידם את תודעת החדשנות והיזמות בארץ. בעשור האחרון, עברו החממות לשיטה של הפרטה ובעלות של קרנות השקעה פרטיות, בשיתוף המדינה.

השקעות הון סיכון פרטיות וזרות. אופק להשקעות בסיכון גבוה וסכומים נמוכים (pre-seed), שמאפשר גם למשקיעים בסכומים קטנים להיכנס למסלול השקעות, ועם ההצלחה גם לבורסה. המודל הישראלי נחשב בין המובילים בעולם ומשמש השראה למדינות רבות.

• מקוריות
• חדשנות משבשת
• חדשנות תוספתית
• רשות החדשנות
• חדשנות ארגונית

• על חדשנות באתר הטכניון
• חדשנות – ערך מתוך אתר דיאלוג ויקי
• אבי בליזובסקי, ‏הצעה למקצוע חדש בתיכון – חדשנות, באתר "הידען", 27 בינואר 2016
• יונתן גת ועמרי לוין, חדשנות, באתר מפתח – כתב העת הלקסיקלי למחשבה פוליטית של מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, גיליון 19 (2023)
• חדשנות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)