בעלי פרחים

עדויות ראשונות לקיומם של בעלי הפרחים מופיעות במאובנים מלפני 140 מיליון שנה, בסוף תקופת היורה. הקבוצה הקרובה ביותר לבעלי הפרחים היא, ככל הנראה, קבוצת הגנטופיטיים, והן התפצלו מאב קדמון משותף בסוף תקופת הטריאס (לפני כ-202–220 מיליון שנה). מאובנים בני 150 עד 130 מיליון שנה מכילים צמחים בעלי תכונות אחדות של בעלי הפרחים, אך אלה עדיין מעטים ופרימיטיביים מאוד.
בעזרת ריצוף DNA מגרעיני תא של כ-10,000 מיני צמחים ומחקר של 200 מאובני פרחים זוהתה קפיצה במגוון בעלי הפרחים בעידן היורה המאוחר ובעידן הקרטיקון המוקדם, כשעדיין שוטטו דינוזאורים בארץ – מלפני כ-150 מיליון שנים ואילך. עלייה תלולה נוספת במספר המינים זוהתה לפני כ-40 מיליון שנים, בזמנים שבהם אירעה צניחה של הטמפרטורות בעולם.

לקראת סוף הקרטיקון בעלי הפרחים הפכו לקבוצה השולטת בממלכת הצמחים, ובמאובנים כבר ניתן היה לזהות צמחים של התקופה המודרנית (כגון אלון ומגנוליה).

המשפחות המגוונות ביותר במערכת בעלי הפרחים הן:

• מורכבים: כ-22,750 מינים
• סחלביים: כ-21,950 מינים
• קטניות: כ-19,400 מינים
• פואתיים: כ-13,150 מינים
• דגניים: כ-10,000 מינים
• שפתניים: כ-7,175 מינים
• חלבלוביים: כ-5,735 מינים

נהוג לסווג כיום את בעלי הפרחים כמערכה בממלכת הצומח, והם שייכים למערכת-העל של צמחי זרע (Spermatophyta), וגם לקבוצת צמחים וסקולריים (Tracheobionta). בעבר היו מקובלים שמות מדעיים נוספים למערכה, כמו Anthophyta, אך כיום מקובל השם Magnoliophyta, על-פי הסוג האופייני מגנוליה (Magnolia).

בעבר מקובל היה לחלק את בעלי הפרחים לחד-פסיגיים ולדו-פסיגיים (מערכת המיון של ארתור קרונקויסט), אך כיום חלוקה זו זוכה לבחינה מחדש. ממצאי המחקר הגנטי מצביעים על כך שלמעשה החד-פסיגיים התפתחו מתוך קבוצה עתיקה של דו-פסיגיים קדומים. בפרט, הנציג העתיק ביותר של בעלי פרחים הוא צמח דו-פסיגי Amborella trichopoda.

שיטת המיון (טקסונומיה) המקובלת כיום היא השיטה שהוצעה על ידי קבוצת APG ב-1998 ועודכנה ב-2003 (APG II). עדכון נוסף לשיטה פורסם ב-2009 (AGP III).

צמחים בעלי פרחים מספקים חלק גדול ממזון האדם. בעלת חשיבות גדולה היא משפחת הדגניים שבה נמנים אורז, חיטה, תירס וקנה סוכר, וכן דשא ואספסת המשמשים מספוא. הזית, עץ בעל חשיבות עליונה בכלכלת המזרח התיכון בעת העתיקה, וגם כיום ברחבי העולם, שייך אף הוא למשפחת הזיתיים שבמערכת בעלי הפרחים. כן הגפן בעלת חשיבות תרבותית וכלכלית מהעת העתיקה ועד היום. חשיבות כלכלית נוספת של בעלי פרחים, אך פחותה, היא השימוש בפרחיהם לנוי. בתקופות מסוימות שימשו רכיבי צמח כגון זרעים כמטבע. מוכרת במיוחד הדוגמה לבועה הכלכלית שתפחה במסחר פקעות צבעונים בארצות השפלה, שכונתה שיגעון הצבעונים.

תפקיד חשוב נוסף לפרחים הוא בקיום מינים רבים של חרקים הניזונים מצוף הפרחים.

• בעלי פרחים, באתר iNaturalist (באנגלית)
• מכוסי זרע, דף שער בספרייה הלאומית
• בעלי פרחים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)